<h1>הרוקח סימן שפ"א</h1>
<h2>דף מג.</h2>
אלו טרפות בבהמה נקובת הוושט. שני עורות יש לוושט אדום ולבן נקבו שניהם אפי' זה שלא כנגד זה טריפה ניקב עור החיצון ולא פנימי או פנימי ולא חיצון כשיר'. אבל קרום שעלה מחמת המכה בוושט אינו קרום ישב לה קוץ בוושט כשירה ואין חוששין שמא הברי'. אמר רבא שני עורות יש לוושט חיצון אדום ופנימי לבן אם הוחלפו שחיצון לבן ופנימי אדום או שניהם אדומים או שניהם לבנים טריפ'. וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים אם ספק דרוסה הוא דחוששין בבהמה אין לו תקנה לפי שצריך לשחוט ב' סימנים, אבל בעוף יבדוק הגרגרת מבחוץ אם לא יאדים ישחוט רק גרגרת ויבדוק וושט מבפנים, או אם דרס בבהמה ונודע דריסתה ישחט למעלה או למטה ואחר כך יבדוק מקום דריסתה. תורבץ הוושט מקום דיבוקן בלחי למטה קיימא לן כרב נקובתו במשהו. השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשירה. שחט הוושט והניחו ושחט הגרגרת ואחר כך שחט וגמר הוושט מאחר שעסוק בשחיטה כשירה.
<h2>דף מד.</h2>
פסוקת הגרגרת ברוב חללה. ניקבה כנפה בנקבים שאין בהן חסרון מצטרפת לרובה, נקבי' שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר האיטלקי. וכן אם ניטלה רצועה לאורכה מצטרפין לכאיסר היא מעה קטנה. נסדקה הגרגרת לאורכה ולא נשתייר כי אם טבעת אחת למעלה ואחת למטה כשירה. הקנה שניקב' למטה מן החז' נידון כריאה בנקב משהו טריפה. נפסק' הגרגרת מקיפין בקנה, לוקחין קנה נפסק ומקיפין אותו אם דומה לנפסק הראשון בידוע שלאחר שחיטה נפסק וכשירה ואם לאו טריפה. ומקיפין מחוליא לחוליא מבר חוליא לבר חוליא פי' חוליא הטבעות ובר חוליא תוך רצועות בשר המחברת הטבעות, אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא. קנה שנפסק חציו והוסיף עליו כל שהוא ושחט גם את הוושט כשירה, ולא דמי לשחט ישראל וגמר גוי דפסלינן דהוי גמר שחיטה ביד גוי אבל דגמר ישראל ונקבה הגרגרת לא מפסל' אלא בפסיקת הרוב.
<h2>דף מה.</h2>
ניקב קרום של מוח. בפרק אלו טריפות רב ושמואל דאמרי תרוייהו קרמא תתאה וסי' חייתא דמיתנח ביה מוחא. טרפות קרום התחתון מטריף ולא העליון. מוח וכל מה שבקדירה (פי' בגלגולת) נידון כמוח אם ניקב התחתון טריפה, וכן כנגד הפולין שעל פי הקדירה. מוח שנתמסמס פי' שנתמעך או נתמרך טריפ' נתמזמז פי' נתרוקן כשר נמצא תולעת בקדירה והקרום קיים כשר.
<h2>דף מה:</h2>
ניקב הלב לבית חללו. קיימא לן בין חלל גדול בין חלל קטן ואם ניקב בשר הלב עד חלל טריפה. ניקב קנה הלב מקום שנהגו להיות שם נקבים שרי פ' כי יש מקומות נקבים בו ושומן כנקבים. מחט בלב אם אין הלב בא לפנינו שלם אסור. ניקב הלב וחלב טהור סותם טריפה כי חלב העשוי ככובע אינו סותם.
נשברה השדרה ונפסק החוט שלה היוצא מן המוח שבראש מן הפולין ולחוץ עד בין הפרשות כל מקום שנפסק החוט אע"פ שהמוח קיים טריפה בפסיק' רובו, ואם לא נפסק רוב החוט אע"פ שהמוח נפסק כשר כי החוט מהדקו ומחזיקו. נתמרך כמים או נתמסמס המוח טריפה אם אינו יכול לעמוד מפני כבדו אבל נתמזמז כשר. סדק לארכו כשר אין להוסיף על הטריפות. בין הפרשות והפרשות אזלינן לחומרא וטריפה בפסיקת חוט השדרה רוב הקיפו מן הראש עד הפרשה השלישית החוט והפיצולין הן פרשות וכנגד הפרשה ופי הפרשה הכל טריפה, אבל משלישית ולמטה כשירה.
<h2>דף מו.</h2>
ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום או פחות מכזית נשתייר טריפה. ופסקי' כזית כנוס יחד במקום מרה ובמקום שהיא חיה ביותרת הכבד. מחט שנמצא' בכבד פסק רב אשי במחט גדולה אי קופה לגו שאוזן המחט מהופכת למטה כשירה דרך סמפונות נקיט ואתי, ואי קופה לבר טריפה. ואי קלישתה מחט שתופרים בה בגדים טריפה לעולם. מחט שנמצא בסמפון הגדול בכבד פסק רבינא כשירה. כבד שהתליעה כשירה דהדרא בריא. קנה ככבד בניטלה כולו ולא נשתייר כזית טריפה. הכבד שנימוקה טריפה כדאמר בגיטין במי שאחזו דאמר דאתי מפומא אי מכבדא אתי לית ליה תקנה. הכבד שיבש טריפה, או קשה כאבן. חלב שמסירין בכבד לפי שחלב הכליות רכה ונמתח סמוך למרה כשמזנקת הבהמה ויוצאה ויונקת משם.
הריאה שניקבה. ניקבה נקב מפולש שעבר שני קרומים טריפה. אבל ניקב קרום העליון והתחתון שלם כשירה כרבא האי ריאה דאגליד וכן ניקב קרום התחתון והעליון קיים כשירה כרב יוסף ריאה דאוושא אי ידעינן היכא אוושא מותבינן עלה גילא או רוקא או גדפא אי מבצבצא טריפה ואי לא כשירה ואי לא ידעינא היכא אוושא מייתינן פשורי ונניח הריאה באותן מים ונפחינן לריאה אי מבצבצא טריפה ואי לא כשירה. ריאה שהאדימה בין כולה בין מקצתה כשירה. ריאה שיבשה אפי' מעט טריפה. שנפרכת בציפורן קיימא לן כרבא דהוי כנקב וטריפה. הריאה נפסלת בה' מראות וסימניך דמבב"ל, די"ו מו"ריקא בש"ר בי"צה לב"נה. כדיותא טריפה, כקורט דיו שחור, כר' חנינא בנדה בפ' כל היד שהוא שחור כחרת אבל דיהה מכן טהור, הוא הדין בריאה כשר כדרבא ריאה דאסיק גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשירה דדמי ככוחלא שאינו לא ירוק ולא שחור כשירה. מוריקא וככשותא טריפה, כרב סמא. כבישרא טריפה כדאמר רב הונא, אבל ככבדא כשירה. כביעתא כחלמון ביצה טריפה, (ללובן) [כלובן] ביצה טריפה, אבל ככבדא אדומה כדם כשירה מדר' נתן. או ירוקה ככרתי כשירה.
<h2>דף מו:</h2>
בועות. אמר אמימר משמיה דרבא אין מקיפין בבועי. אם ניקב טריפה בין שיש בה סירכא בין אין בה סירכא. אמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי'. חדא ומתחזא כתרתי שיש באמצעיתו סדק מביאין קוץ או מחט ונוקבין אחת אי שפכי להדדי חדא היא וכשירה ואם לא טריפה. בועא בשיפולי ריאה בין באונות בין באומות ואין היקף בשר מקיפו למטה טורפין במגנצא וכן הורה ר"ת וה"ג, אבל בוורמיש' אין טורפין כי אם באומות ולא באונות. כל מקום שיש סריכות חוט בבועא טורפין. בועא קשה כאבן ואין חוט נסרך ממנה כשירה והם צמחים טינרי טינרי.
אונות הסמוכות. אמר רבא תרתי אוני דריאה דסריכי להדדי לית להו בדיקה לאכשורי, הני מילי שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו. פי' ב' אונות החיצונות נדבקו ממעל לאמצעית או מתחתיה הקרום שעלה בריאה אינו קרום ותתפרק הסירכא הוי מיד כנקב מאחר שמתקפלות זו על גב זו, ואע"פ שרבי' חננאל ורבי' שמואל בן חפני פירשו אם נסרכו שתי אונות באמצע ועיקרן מתפרקין טריפה, אין אנו מורין כן אלא כל מקום שעומדות האונות בדביקתן בלא קיפוץ הוי כסדרן וכשירה. אונא באומא אונא הסרוכה באומא שאצלה רבי' שלמה וכל רבותי' ורבי' יב"א מתירין, אך רבינו תם אוסר, אך בכל מלכות לותי"ר אוכלין. אונות שהוחלפו או חסרו, אונות שהוחלפו טריפה כי דינה להיות ג' לימין וב' לשמאל אבל ב' לימין וג' לשמאל הוי חליף וטריפה, אונות שנחסר' טריפה אם ג' לימין וא' לשמאל או ב' לימין וב' לשמאל. פר"ש הילכתא כרבא ביתרת. עינוניתא דוורדא היא אונא קטנה העומדת לצד הימין כל מקום שהיא סרוכה טריפה דכולהו לגבה שלא כסדרן וטרפה. אינוניתא דוורדא אם עומדת לשמאל ולא לימין רבי' שלמה מטריף דחליף דלאו מקומה, אבל ראיתי הלכה למעשה שאבא מורי הכשיר ואמר כל מקמה בין תרי אינוניתא בין חד בין מימין בין משמאל כשר. אין לה אינוניתא דוורדא ר' שלמה מכשיר שהרי רוב בהמות בארץ ישראל לא היה להם מדסבר רב אשי למיטרפא, וכן פי' רא"ם וכן אנו נוהגין להכשיר. אינוניתא דוורדא מצטרפת לימין אם אין בימין כי אם ב' אונות הואיל ויתרת היא, אבל רבי' שלמה אוסר, אבל הגאונים פוסקים שמצטרפת לימין וכן אנו נוהגין לצרפה עם הימין אם חסרו ולא עם השמאל, וכן פר"ח. אינוניתא דוורדא עומדת לימין, פעם אחת הוחלפה מקומה שעמדה לשמאל ולא לימין רבינו שלמה מצרפת היה אוסר דהני חווי בריית' הכי אית להו וכן אם יש לה שנים טריפה, אבל רבי יב"ק ממגנצא התירה שהרי לבהמתם לא הי' אינוניתא ורצה רב אשי להטריף עד שאמרו לו כל הני חווי ברייתא הכי אית להו ואמר הני מילי מקמה אבל אגבה אפי' כטרפא דאסא אסיר פשיט' דלאו הכי אית להו אלא ש"מ מקמה שרי בין לימין בין לשמאל בין ב' אינוניתא, ושלח הדברים לרבי' שמריה ולר' אברהם ולר' יהודה ולר' מאיר אחיו ולה"ר יצחק הלוי והתירו, וכן רבי' יצחק הלבן התיר, וכן פר"ח דכל מקמה שרי בין לצד ימין בין לצד שמאל. אינוניתא דורדא אם אין כלל או אם יש שנים בין לימין בין לשמאל כשירה. אונא מגבה טריפה או בגג הריאה ונוטה לחוץ בנפיחתה מאחר שאינה עומדת בדרא דאוני אפי' כי טרפא דאסא טריפה לא שנא באומי לא שנא באוני אם בולט למעלה טריפה אפי' בציר מעלה של הדס ולאו דווקא נקט טרפא דאסא אלא דבר מועט. אמר רפרם בר פפא ריאה דדמיא לאופתא דפחיזא טריפה, הריאה קשה במשמושה כבקעת ועומדת במילואה טריפה, ולא דמיא לחרותא שחרותא צמקה וקשה. אי נמי דנפיחא דאופתא, לבנה כבקעת אעפ"י שאינה יבשה טריפה. אי נמי דשיעא כאופתא ולא מיחתכא בחיתוכא דאונא טריפה, אבל אם יש סדק ניכר כשירה.
<h2>דף מז:</h2>
אטום בריאה. אמר רבינא האי אטום בריאה טריפה, פי' כשנופחין יש מקום מטומטם שאין נכנס בו הרוח שמא יבישה היא וינעוץ בה באותו מקום סכין או קוץ אם יש שם דם ניכר או מוגלא מחמת זה הוא וכשירה, ואם אין שם דם וליחה יניח רוק או קש או נוצה במקום שניקבו וכשנופח בריאה אם מבצבץ הרוח כשירה שרוח שולט בו ואם לא טריפה. וכשבא אטום יש למשמש שם באותו מקום הרבה שתתרכך לראות אם תעלה בנפיחה ואם אינה עולה יחתוך הריאה ויראה אם שם דם עכור או בשר נרקב או ליחה כשר, ואם לאו יתן קש בסימפון וינפח לראות אם הרוח יכנס בו להעלותו בנפיחה אם לאו.
<h2>דף מח.</h2>
אונא הסרוכה בגרגרת או בשומן הלב או ביותרת הכבד טריפה או הסרוכה לחזה או בגידין טריפה, אבל בשתי צלעות קטנות הניתנות לכהן אם נסרכות שם פר"ח אוסר, אבל יש גאונים מכשירין ואנחנו מכשירין. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה. פי' אם דבוקה בצלעות אין לחוש שמא נקבה אלא נא' דופן זה יש בה מכה וכשחייתה קלטה הריאה אצלה, העלתה צמחין חוששין לה. היכי עבדינן לה מייתינן סכינא דחליש פומיה ובדקינן לה. והאמר רבה בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמה כשירה לא קשיא הא במקום רביתה פירוש במיצר החזה באונות אפילו ניקבה האונא כשירה שהדופן סותמה ומגין עליו, אבל שלא במקום רבית' באומות אז הסירכא הולך למטה מכנגד שפת סוף האונות וגורד בצלע כנגד הסירכא אם יש שבר בצלע כנגד הסירכה נתלה בצלע ונפחה לריאה אם תעלה בנפיחה כשירה, ואם לאו טריפה. אבל באונות חותכין הסירכא כן עושין בוורמיישא, אבל במגנצא גורדין הצלעות אם נסרכו האונות ובודקי', אבל האומות כל מקום שנדבקות אוסרין ואין בודקים כלום. ואם הסירכא רחבה מן שבירת הצלע טריפה. גרידת הצלעות, ריאה הסמוכה לדופן חוששין לה ומייתינן סכינא דחליש פומיה ומגרדין לצלעות. ומאחר שבמקום רבית' מהניא סתימת הדופן כך עיקר לעשות. ריאה הסרוכה לצלעות אם הם באונות יסיר הסירכא בסכין יגרוד הבשר ומנפח הריאה, ואי לא מפקא זיקא סתימת הבשר מאחר שאין הרוח יוצאה כשירה. אבל שלא במקום רביתא כמו באומות יגרד אם העצם נשבר תלינן בעצם ונופח הריאה אם לא ניקבה כשירה אבל אם ריעותא בדופן טריפה, ולא נפחינן לריאה שודאי הריאה ניקבה וקרום שעלה מחמת המכה בריאה אינו קרום. ואם הריאה ניקבה ונסבכה בצלע כולו אפי' אחוזה באונות טריפה, דהא אמרי' ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשירה ואמר רבינא והוא דסביך בבישרא, ואם נסבך בבשר שבין הצלעות או בצלעות גופייהו הוי סתימה, ולא בא למעט רבינא אלא אם הדופן סותם בלא סיבוך אע"פ שהמקום צר אינו סותם אבל הצלע באחיזתם רב אמר סותם. וכן נוהגין בכל מקום, ואע"פ שרבי' שלמה אוסר אם נאחז בצלע דאינו סותם אנו מתירין.
<h2>דף מט.</h2>
ריאה שניקבה היכא דמשמשא ידא דטבחא כשירה כגון באונות שהם במיצר החזה או בכל מקום בריאה שיכול לתלות שבציפורניו עשה או בסכין או כשרצה להוציאה, דהא תלינן בזאב אם החזיר בני מעיים נקובין דנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת.
<h2>דף נ.</h2>
מקיפין בריאה. אם ניקבה הריאה היכא דלא ממשמשא ידא דטבחא ואין לידע אם קודם שחיטה היה שם נקב או לא, נעשה שם נקב ונדמהו אם דומה לראשון כשר ואם לאו בידוע קודם שחיטה היה וטריפה. הני מילי מערוגה לערוגה, אם ניקבה אונא לצד ימין ינקב אותה אונא העומדת בימין ולא אונות שבשמאל ולא מאומא לאונא ולא מאונא לאונא ולא מאונא של בהמה זו לאונא של בהמה אחרת. מריאה לריאה אין לדמות.
